בספר זה מובאות, לראשונה בעברית, שלוש מסות אשר אותן כתב אריך נוימן בין השנים 1952-1959, שנותיו האחרונות לפני מותו בטרם עת. שלוש המסות נכתבו מלכתחילה כהרצאות לכנסי "ארנוס". בשלושתן מציג נוימן את המטא-פסיכולוגיה שהמשיג במהלך למעלה מעשר שנים של חשיבה תיאורטית. מסות אלה הן בבחינת מארג שהוא מלאכת מחשבת של חיבור תורת הנפש הארכיטיפית מבית מדרשו של יונג עם עמדה אקזיסטנציליסטית-דיאלוגית.
 
הציר אגו-עצמי, אשר הנו מרכזי במטא-פסיכולוגיה של נוימן, הוא התרומה הייחודית של נוימן לפסיכולוגיה היונגיאנית. ציר זה מבטא מרכז ושלמות דיאלוגית, יחס של הדדיות גם בעולם הפנימי וגם כלפי העולם שבחוץ. שלוש המסות המובאות כאן מציגות שלושה היבטים של הציר אגו-עצמי . 
 
המסה "הנפש וגלגול מישורי המציאות" (1952) מציגה המשגה חדשה של מעמד האדם בעולם, במודל של שדות ידע, כשהציר אגו-עצמי חותך את כולם וסביבו מתמרכזת נפש האדם. נוימן מתאר שלושה מישורי מציאות או שדות ידע: שדה המציאות, השדה הארכיטיפאלי ושדה העצמי. שדות אלה מתקיימים תמיד בו-זמנית. במסה "האדם ומשמעות" (1957) מתמודד נוימן עם שאלת משמעות הקיום, תוך כדי כך שהוא מביא את עצמו כמאמין באלוהים וכמחובר למורשת היהודית. המשמעות והתקווה של חיי אנוש טמונים בקשר שבין אדם לאדם ובין כל אדם עם האנושות כולה – מה שמאפשר את התממשות היצירתיות.
 
המסה "הנפש כמקום היצירה" (1959) מציגה את האבולוציה של מה שנוימן מכנה "רוח החיים היצירתית" של האדם, אשר חבויה כבר מראש בכל הבריאה. עמדתו הבסיסית של נוימן היא שהאבולוציה מוציאה מהכוח אל הפועל את הגרעין היצירתי של האדם בתוך עולמו.