כמאה שירי הייקו על בעלי חיים — מגחלילית ועד סוס, מפרה ועד ינשוף, מעגור ועד לוויית — בתרגום מיפנית של איתן בולוקן. בין השירים משולבים איורים של מאיירים יפנים.
 
שירת ההייקו מציעה דרך ייחודית להתבונן בעולם הטבע ובבעלי החיים: בשורות מעטות, מדויקות, הממעטות במילים ומפנות מקום לנוכחות עצמה. הקיצור אינו רק אסתטי, אלא גם אתי — ניסיון להימנע מהעמסת פרשנות ומ”חומות מילוליות” בין האדם לבין החיה.
 
כפי שכותב דרור בורשטיין באחרית הדבר לספר, שיר הייקו על ציפור אינו מחליף את ההקשבה לשירתה; להפך — הוא מפנה אליה את הקשב. המילים אינן מבקשות להשתלט על החוויה, אלא לפנות לה מקום.