מוניו גיתאי–וינרויב (1909–1970) היה מן האדריכלים הבולטים בעיצוב האדריכלות המודרנית בישראל ונציג מרכזי של מורשת הבאוהאוס. יליד שלזיה, שהתחנך בברלין ובבאוהאוס דסאו, היגר לארץ־ישראל בשנת 1934 והשתקע בחיפה, שם היה לחלוץ התכנון העירוני והסביבתי.
 
במהלך קריירה בת כ־36 שנים היה אחראי, ברבות מהשנים בשותפות עם אל מנספלד, לתכנון אלפי יחידות דיור, שיכוני עובדים, מבני ציבור ומוסדות חינוך ברחבי הארץ. בין היתר השתתף בתכנון הראשוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת־רם ושל יד ושם בירושלים.
 
עבודתו של וינרויב יישמה את עקרונות הבאוהאוס הלכה למעשה, ושילבה תכנון חברתי, פונקציונליות ודיוק חומרי. סגנונו מתאפיין בגיאומטריה מינימליסטית, נוכחות צנועה ותשומת לב עמוקה לפרט האדריכלי.
 
הספר נכתב בידי ריצ'רד אינגרסול (1949–2021), היסטוריון אדריכלות ועורך ראשי לשעבר של Design Book Review, וראה אור לראשונה באנגלית בשנת 1994. מהדורה זו יוצאת לאור לרגל תערוכה במוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה (2025).