אישה יושבת בבית קפה או על חוף הים ומקשיבה לשיחות סביב לה. נקודת המבט נעה משיחה לשיחה, אך תמיד חוזרת אל אותה מאזינה – אישה שכבר אינה צעירה, ובמבטה מתגלה יופי אחר, שקט ומאוחר.
 
הסיפורים הקצרים שבספר מתבוננים ברגעים יומיומיים ובשיחות חולפות. מתוך ההקשבה לדמויות חסרות שם ומקום עולים רגעים של זִקנה וילדות, אהבה ואובדן.
 
מן הרגעים הפשוטים הללו נוצר מרחב למבט עדין ומפתיע על חיי היום־יום.