הרקדנית - פטריק מודיאנו
אודות הספר ״הרקדנית הגיעה לגאר־דו־נוֹר, בשעה שבע ארבעים וחמש בבוקר.״
״היא השתתפה בשיעורים של בוריס קניאזף, רקדן רוסי שנחשב אז לאחד המורים הטובים... ריח אופייני של עץ ישן, של לבנדר ושל זיעה. היא התחככה ברקדנים מכל הסוגים: רקדנים מהאופרה או מהמיוזיק הול, רקדנים של ז׳אן פייר בּוֹנפוּ, מַרפִּיסָה דון... ואחרים ששכחתי את שמם.״
המספר, בן דמותו של מודיאנו קרוב לוודאי, מביט לאחור, אל פריז של תחילת שנות ה-70, על תקופה מעורפלת בחייו שבה היה חסר כיוון וחיפש את דרכו. הוא היה בקשר עם אישה מסתורית, המכונה כאן רק הרקדנית. חצי מאה חלפה, והמספר לא לגמרי זוכר איך נראתה אותה רקדנית, אבל הוא זוכר את מסירותה המוחלטת למחול, ואת היעדרויותיה התכופות מביתה שבעטיין הוא היה זה שטיפל בבנה הצעיר.
הרקדנית הופך את העבר כזיכרון אבוד לדבר בר החייאה, והמתח הנוצר בין העבר שחלקים רבים ממנו לוטים בערפל לבין ההווה, מוצא את ביטויו בתחילת הרומן: ״לא מן הנמנע שיום אחד יימס השלג והדמויות יעלו ממעמקי הסן ויופיעו שוב, ואיך זה קורה דווקא היום בעיר ששינתה כל כך את פניה ולא מניחה לי להיזכר.״