פטרישיה הייסמית, מהקולות הבולטים בספרות האמריקאית של המאה העשרים, מזוהה אמנם עם ספרות המתח, אך יצירתה חורגת הרבה מעבר לגבולות הסוגה. בדומה לאדגר אלן פו, היא התמקדה בחקר אזורי הצל של הנפש, ובחרה לשהות לצד דמויות המבצעות פשעים — לא כדי לשפוט אותן, אלא כדי להתבונן בהן מקרוב, לעיתים אף מתוך הזדהות.
 
קריאת הינשוף (1962), הנחשב לאחד מספריה המרכזיים, נפתח בתמונה ביתית שקטה: מטבח מואר בעיירה קטנה בפנסילבניה. רוברט פורסטר, המתאושש מגירושים וממשבר נפשי, מבחין ערב אחד באישה צעירה דרך חלון ביתה. המראה היומיומי והשליו הופך עבורו למוקד משיכה כפייתי. כשהתצפיות מתגלות, מתערערים הגבולות בין בדידות, פנטזיה ואיום — והאירועים מסתחררים לכדי עימות בלתי נמנע.
 
ברומן מדויק וחסר נחמה בוחנת הייסמית יחסי כוח ומשיכה, אשמה והכחשה, ואת הדקויות שבהן מציאות יומיומית נסדקת. הספר עובד לקולנוע שלוש פעמים ותורגם לשפות רבות; זו הופעתו הראשונה בעברית. התרגום מאת יותם בנשלום ואחרית הדבר מאת דרור משעני מאירים את הרקע לכתיבתו ואת מקומו ביצירתה של הייסמית.
 
זהו הרומן השלישי שלה המתורגם לעברית; קדמו לו המשחק של ריפלי ו-קרול.