אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ וּמְנַסָּה לִתְפֹּס
אֶת הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת, וְהִנֵּה הִיא חוֹמֶקֶת,
זוֹלֶגֶת הָלְאָה כְּמוֹ הָאוֹר מֵהַפָּנָס
שֶׁמְּדַמֵּם עַכְשָׁו עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ בַּגֶּשֶׁם.
קוֹלִי נִגְדָּע וְנֶעֱצָר עַל הַשְּׂפָתַיִם,
חוֹזֵר לָרִיק הַמַּחְרִישׁ בְּתוֹךְ רֹאשִׁי.
תַּגִּידִי לִי, אַתְּ מַרְגִּישָׁה בִּכְלָל עֲדַיִן
אֶת דֹּפֶק הַצַּוָּאר שֶׁלִּי, הַחֲרִישִׁי?
אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ כְּדֵי לִתְפֹּס לְרֶגַע
אֶת הַמַּבָּט הָרַךְ שֶׁלָּךְ שֶׁכְּבָר נוֹדֵד
הַרְחֵק מִמֶּנִּי הָלְאָה וּמַשְׁאִיר בִּי נֶגַע
חַד וְצוֹרֵב כִּי אֵין מַבָּט שֶׁלֹּא בּוֹגֵד.  
 
אורית פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, היא פיזיקאית, משוררת, מתרגמת ועורכת. שירים, תרגומים, מסות וביקורות פרי עטה מתפרסמים בכתבי עת, ביניהם הו!, מאזנים, המוסך והליקון. ספרה הראשון עינה של האורקל (פרדס 2019) זיכה אותה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם, ועורכת האנתולוגיה את כל הרצון מבחר שירה לסבית עברית עכשווית (אפרסמון והו! 2022).