בסוף שנת 1955 הגיע יצחק בשביס-זינגר לראשונה בחייו לביקור בישראל. במשך חודשים אחדים הוא טייל במדינה הצעירה וכתב על חוויותיו בשביל העיתון היידי "פָֿארווערטס שבניו יורק. הספר שלפניכם הוא התרגום הראשון של רשימות אלו. בעיניו החדות הביט בארץ ישראל ויושביה באהבה חצי-מסותרת ובתוכחה מגולה. רשימותיו מלאות בהתלהבות מהנופים התנ"כיים ומהערים המודרניות. בד בבד, הוא לא היסס לתאר את הפערים החברתיים בין שלל המגזרים בארץ ישראל הממשית. לטוב ולמוטב, היטיב בשביס-זינגר להבין כי: "לא ייתכן קיבוץ גלויות בלי סובלנות מרבית".

יצחק בשביס-זינגר היה מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. גדל בוורשה במשפחת רבנים וסופרים. ב-1935 היגר לארצות הברית, ושם פרסם סיפורים, רומנים, זיכרונות ומסות. רבות מיצירותיו תורגמו לאנגלית ולשפות אחרות.