אין ריקוד כזה ולא היה ולכן נרקוד אותו ונדבר בשבחו מאגד את מיטב מאמריו של חזי לסקלי על מחול, על שירה ועל החיים. אומנם מאיר ויזלטיר הכתירו בשם "המשורר האחרון", אך אהבתו הראשונה של לסקלי הייתה הריקוד. במשך 11 שנה שימש כמבקר המחול האימתני והעילאי של 'העיר', וכתב לעיתון מדי שבוע מסות זעירות, מדהימות בצלילותן ומסחררות בעומקיהן. ביסודן של מסות אלו עומדת האמונה המידבקת של לסקלי בכוח האומנות לא רק להפנות עורף לחיים אלא ממש להשתחרר מצילם, להאיר כל אחד ואחד מרגעי החיים – גם הבזויים והמשמימים – באור אומנותי, ובכך להשתחרר מאפלת היותנו מי שאנחנו.