אנחנו לא כמו הציפורים - איתי בן־אליעזר

אנחנו לא כמו הציפורים מפגיש בירושלים שני חברים אחרי שנים של נתק: אפי, גרפיקאי שהתכווץ לתוך עצמו, וסטיבן, עיתונאי חולה עם לשון חדה מדי בשביל מצבו. מה שמתחיל כביקור פרידה כמעט טכני, נפתח למסע בין תחנות חיים - ניו יורק של פעם, בריחות, אהבות, רגעים קטנים מדי מכדי להסביר למה הם נשארים.
 
דרך הזיכרונות של אפי, החברות ביניהם נחשפת לא כמשהו יציב ונאמן, אלא כקשר שמתעקש לשרוד למרות הכול - מרחק, זמן, ואנשים שמשתנים בדרך. איתי בן אליעזר כותב ברוך ובאיפוק על מה שקשה להחזיק: זיכרון, חרטה, והתקווה המוזרה שמישהו אחר יצליח להבין אותך עד הסוף - או לפחות כמעט.