בין הנגב לגליל מתעד בתצלומים ובקטעי שיחות את מפגשיו של יונתן, הצלם, עם אנשי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב – חסרי בית, מכורים לסמים ואנשים ממעגל הזנוּת. הנִראוּת של אנשים אלה מתעתעת: עקב החשיפה שלנו לדימויים שחוקים שלהם, נדמה שכולנו יודעים איך הם נראים, אלא שרובנו מעולם לא התבוננו בהם מקרוב. המבט הנוקב והמעורטל שנשקף מהתצלומים קורא לנו במפגיע לראות אותם, על אנושיותם. את המפגשים מלווים טקסטים של מיכל קרומר-נבו, הבוחנים את הסוגיה המורכבת כיצד לייצג סבל חברתי. מכיוון שמיכל היא אימו של יונתן, הספר טווה מארג עדין בין שתי נקודות מבט: האינטימית והאינטואיטיבית, לצד התיאורטית והמקצועית, ופותח כך למעננו, צעד אחר צעד, דרך ואפשרות להתבונן בגובה העיניים בזר, במרתיע ובאחר.
 
יונתן נבו הוא צלם וידיאו וסטילס, בוגר המסלול למדיה דיגיטלית בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך עבודתו על התצלומים יצר גם סרט קצר על אנשי התחנה הישנה, אשר הוצג בפסטיבלים בישראל ובעולם.
 
מיכל קרומר-נבו היא חוקרת ואקטיביסטית בתחום המאבק בעוני, פרופסור במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. בין ספריה: 'נשים בעוני: מגדר, כאב, התנגדות' (ספריית מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2006) ו'תקווה רדיקלית: פרקטיקה מודעת־עוני בעבודה סוציאלית' (פרדס, 2022).