רומן הקאלט "בית ספר למטומטמים", הרומן הרוסי הידוע והמשפיע ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, הוא זרם רשמים, תחושות, זיכרונות ואסוציאציות של נער מוזר המגלה וחווה את עולמו הנערי בהתפעמות לירית תמימה מחד, ובאירוניה חריפה ולעתים אפילו ארסית מאידך. ליבת הרומן היא הדיאלוג האמורפי של הנער עם עצמו, כשבעיניו, כל פיסות המציאות – הריאלית, החלוּמה, המדומיינת, הספרותית והלשונית – הן חשובות, מעניינות ומבלבלות במידה זהה.
 
גיבורי הרומן אם כך הם לא רק הדמויות המאכלסות אותו, אלא גם ובעיקר מערכות ההוויה המתוארות בו – האישיות המפוצלת והקונפליקטים המזינים אותה, ההוויה הבית ספרית האפורה וניגודה בדמות עיירת הקיט סחופת רוחות הקיץ, והפלסטיות והרב גוניות של השפה והספרות הרוסית, כשהבסיס שעליו ניצב הבניין הטקסטואלי המרהיב הזה הוא הריתמוס, הסגנון המלוטש, מערך הנושאים, הדימויים, האסוציאציות ואפילו הפונמות החוזרות על עצמן.
 
זהו רומן שירי, פואמה פרוזאית, ובעיקר חוויה ספרותית ייחודית, חד פעמית ומפעימה.