כתיבתו הווירטואוזית של שניצלר מרתקת ורלוונטית, והיא נוגעת בעדינות וברגש אך גם בעוצמה בחוויות כלל אנושיות של חיים ומוות, אהבה ובגידה, מימוש והחמצה.
המתים שותקים - זוג אוהבים, אֵמה ופרנץ מתבוננים אל עבר הלילה מעל הגשר. האם שם גורלם נחרץ? מסע פסיכולוגי מרתק למחשבותיה הכמוסות של אישה הבוגדת בבעלה ונאלצת לעמוד בפני מבטו החודר ברגע של משבר. זהו טקסט הפרוזה הראשון שבו השתמש שניצלר בסגנון הכתיבה החדשני של מונולוג פנימי.