במסה פורצת דרך זו מנתח פבל מצ'ייקו פן מוכר פחות בסבך פרשת השבתאות: הסכנות והתענוגות שבסינקרטיזם הדתי. יש כאן קריאת תיגר על המחקר הקלאסי של התנועה השבתאית, שיש בה קריאה למחקר מסוג חדש. ההנחות התיאולוגיות בדבר המרת המשיח ותפקידה בגאולת העולם היו הגרעין הפנימי של השבתאות. ההתפתחות הדתית של התנועה, היבטיה החברתיים, אמונותיה ודעותיה לא נקבעו בעיקרם מתוך טענתו של שבתי צבי למשיחיות, אלא התבססו בעיקר על מעשה התאסלמותו ועל הפרשנות הרדיקלית והמקורית למעשה ההמרה בכתבי נביאיו ותלמידיו. אין פלא, אם כן, שהמרת הדת נהייתה מוקד עניינם של החוקרים שפנו לחקר השבתאות. מסה זו מתרכזת בהתנצרותם של הפראנקיסטים ומוכיחה שאי אפשר להבין את התיאולוגיה שלהם כיישום או כהרחבה של הדוקטרינות שהוצעו מאה שנה קודם לכן בהקשר לשבתי צבי. התיאולוגיה השבתאית המוקדמת התרכזה בדוקטרינה של ירידה למרחב הדמוני של הקליפות, ואילו התורה הפראנקיסטית ראתה אותה כניסיון ליצור סינתזה סינקרטיסטית של דתות שונות. המסה מבקשת לחשוף מבנה פנימי זה מתוך תעודות פראנקיסטיות בלתי מוכרות, כמו גם מתוך כתבי הפולמוס האנטי-פראנקיסטיים של יעקב עמדין.
