הספר הכי משעמם בעולם צולל אל אחד הרגשות המעניינים ביותר של ילדים (ומבוגרים): השיעמום. בהייה, הרהור, פיהוק, חיפוש קדחתני אחר משהו לעשות, מנוחה, הירדמות. מה קורה לנו כשאנחנו משתעממים? האם אנחנו מרשים לעצמו להשתעמם? ומה קורה כשהתרעומת על השיעמום נעשית פתח להשתהות, לחיפוש, ולגילוי של הבלתי צפוי? זהו ספר בלי תמונות ובלי שיחות, ללא איורים, רק מעט מילים וצורות, ספר שסומך על תנופת הדמיון, ההומור והסקרנות של ילדים. הוא לא מבקש מהקוראים להיסחף בעלילה אלא דווקא להיזכר שוב ושוב שהם קוראים ספר – למשש אותו, לקרב אליו את המבט, להרחיק אותו, להסתכל אל שוליו, לחזור למרכז, וגם לדמיין את מה שאין בו. זהו, אולי, הספר שאחותה של אליס קוראת – ספר שאין בו הרפתקאות צבעוניות ומסעירות. אבל רק בזכות השיעמום נפתח בפני אליס עולם הפלאות.   "אליס התחילה להשתעמם מאוד מן הישיבה ליד אחותה, על שפת הנחל, כשאין לה מה לעשות: פעם-פעמיים הציצה לתוך הספר שאחותה קראה, אבל לא היו בו לא תמונות ולא שיחות. 'ואיזה טעם יש בספר', חשבה אליס, 'בלי תמונות ובלי שיחות'?" אליס בארץ הפלאות.