סימון וייל (1943-1909) היתה פילוסופית, מסאית ופעילה פוליטית. ב־1943 במקום מושבה בלונדון, כתבה את אחד החיבורים האחרונים שפרסמה בימי חייה, "הערה על ביטולן הכללי של המפלגות הפוליטיות". בהשראת דחיפות האירועים ובלהט פטריוטי מילאה וייל את חובותיה כחברת המחתרת הצרפתית הגולה בכך שניסחה חזון לצרפת של אחרי המלחמה. בחריפות ובבהירות אופיינית היא מנתחת במסה את תפקידן של מפלגות פוליטיות ואת תרומתן הבלתי נמנעת לקיטוב פוליטי וחברתי. המפלגות הפוליטיות, בהיותן כדבריה "מכונות לייצור חשק קולקטיבי", מביאות את התרבות לידי מצב של מלחמת אזרחים. מתוך ביקורת זו מגיעה וייל למסקנות מהפכניות ביחס לכינון המחודש של החברה הצרפתית אחרי המלחמה, שתהיה מושתתת על אחווה ועל סולידריות. מסה קצרה, פרובוקטיבית וחדה זו היא הדגמה של הגותה הפוליטית של סימון וייל, השואבת ממסורת המחשבה הפוליטית העתיקה והמודרנית וצומחת מתוך חזון פוליטי ורוחני כאחד.