במאות השנים האחרונות התקבעה ההיסטוריה של האנושות כסיפור ליניארי ודטרמיניסטי של התפתחות: בראשית היו חבורות קטנות של ציידים-לקטים, בהמשך חברות חקלאיות, ולבסוף חברות עירוניות-תעשייתיות. צורות השלטון אף הן התפתחו בהתאמה וכפועל יוצא מכך: מחברות קטנות ושוויוניות לחברות היררכיות, שעודפי הייצור מתורגמים אצלן לכוח שלטוני, ולבסוף לבירוקרטיות סבוכות, שפרטים מוותרים בהן על חירויותיהם הטבעיות מרצונם החופשי ובוחרים להשחית את זמנם במילוי של טפסים. זה הסיפור השגור בפי כול – מגא׳רד דיימונד ועד יובל נח הררי, ויש איתו רק בעיה אחת – הוא שגוי לחלוטין.
 
במשך למעלה מעשור חיברו יחדיו דייוויד גרייבר ודייוויד ונגרו את פסיפס הראיות שהצטברו בזכות מחקרים פורצי דרך בארכיאולוגיה, באנתרופולוגיה ובדיסציפלינות השכנות לאפוס אינטלקטואלי מרתק ומעורר תקווה: המציאות הפוליטית-כלכלית הנוכחית היא תולדה של בחירה אחת מיני רבות, ולפיכך נתונה לשינוי רדיקלי מהיסוד.