לאחות שנראית כמו סוכרייה על מקל
יש מבט שמחזיר אותי לילדות.
עיניה השאולות מאמינות בכל האפשרויות.
אני צוחקת מפחד.
הציורים על קירות החדר מזיזים בתוכי
משהו שנשכח מזמן.
חשכה חלבית כמו בתוככי ענן גשם אפור.
עכשיו אני אישה זבוחה על זמן שאול
מקוללת מהמותניים ומעלה.
מסך מוחי מרושת גלאי אור
אני נפרשת לתוך ענן נוצה

למשך קיץ אחד וחצי סתיו ספרתי את הימים וסיפרתי לעצמי סיפורי גבורה. כשצחקתי מרוב פחד, תמונות וקולות התחילו לנוע בתוכי והחלטתי לתרגם אותם למילים.

יהודית דריגס היא משוררת, כלת פרס אקו״ם לשירה ע״ש נתן יונתן לשנת תשע״ה, 2015. פרסמה שבעה ספרים.