ספטמבר 1917. רופא צעיר בעל מראה צעיר במיוחד נשלח מיד עם תום לימודיו לעבוד בבית חולים בכפר נידח במחוז רוסי רחוק ומנותק שהקידמה טרם הגיעה אליו. 
יחד עם שתי אחיות מנוסות ומסורות הוא מטפל יום ולילה בתושבי המחוז. לראשונה בחייו, הוא נתקל במחלות, בפציעות ובמצבים שעד אז רק קרא עליהם בספרי הלימוד. בנוסף על חוסר ניסיונו, עליו להתגבר על היעדר הציוד הרפואי והחשמל ולנוע בדרכים משובשות בתנאים של מזג אוויר קשה. בעבודתו עם האוכלוסיה הכפרית המקומית הוא פוגש בערות ונחשלות, אך גם חום אנושי, ידידות וגדלות נפש.
 
בסיפורים אלה, המערבים את האמת והבדיה, מתאר מיכאיל בולגקוב בהומור דק, בפשטות ובחמלה את התבגרותו של רופא צעיר – את החרדות שלו, את הניצחונות שלו, ולעתים רחוקות יותר, גם את התבוסות שלו.