לנצח, עד הבוקר
 
בָּרְחוֹב שֶׁעָזַבְתִּי כְּשֶׁעָזַבְתִּי
אֶת הָעִיר
שַׁחַר עוֹלֶה עַל חֲנוּת הַסִּדְקִית,
עַל בֵּית הַקָּפֶה שֶׁעוֹדֶנּוּ סָגוּר,
עַל אֲתַר הַבְּנִיָּה הַסָּגוּר.
 
וּלְיַד דּוּכְנֵי הַמָּזוֹן הַמָּהִיר,
חוֹמַת הַבֵּטוֹן שֶׁגָּבְהָהּ כְּגָבְהִי
עֲדַיִן נוֹשֵׂאת אֶת תְּפִלַּת הַחֻלִּין
שֶׁהִכְמַנְתִּי בִּכְתָב זָעִיר:
 
"בְּשֵׁם הָאֲדָמָה שֶׁתַּחַת
תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס,
הִשָּׁאֲרִי
וְחַבְּקִי אוֹתִי לָנֶצַח,
עַד הַבֹּקֶר".
 
ספרה השלישי של דנה גולדברג נכתב החל מאוקטובר 2023. רובו מורכב משירים לאהובה, המתחקים אחר קשר צעיר המתפתח בצל ימי מלחמה.
 
השירים נעים כרונולוגית עם היומיום — מן הרחובות הצרים של פלורנטין אל הוואדי הנשקף מחלון בחיפה — ושוזרים חוץ ופנים, אינטימי וקולקטיבי. המלחמה כמעט ואינה נוכחת במישרין; היא מורגשת באדוות שהיא מותירה בנפש.
 
כתיבתה של גולדברג, תסריטאית ובמאית קולנוע, נושאת אופי חזותי מובהק: השירים בנויים כסצנות, לעיתים כדיאלוגים או כתמונות קצרות, והמבט — אנושי, אוהב, פגיע — עומד במרכזם.
 
דנה גולדברג (ילידת 1979) היא משוררת, קולנוענית ויזמית חברתית, בוגרת המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל. קדמו לספר זה אלמוגים כתומים (2011) ו-שמש ישירה (2020). יצרה שלושה סרטים באורך מלא: אליס (2012), מות המשוררת (2017) ו-דבי הייתה פה (2023).