מארז נשים כותבות
שלושה ספרים, שלוש נקודות מבט שונות לגמרי על מה זה אומר להיות אישה כותבת. ב"סופרות בטרם עת" פוגשים את וירג'יניה וולף וג'יין אוסטן עוד לפני שהיו "וולף" ו"אוסטן" - נערות בנות עשר וארבע-עשרה שכותבות כדי לשעשע את בני המשפחה, בלי לדעת שהן כותבות את תחילת הדרך אל פסגת הספרות העולמית. איה ינברג ב”הפרטים", עושה כמעט את התנועה ההפוכה - מרכיבה דיוקן שלם של אישה לא מתוך מה שהיא כותבת, אלא מתוך שברירי הזיכרון של האנשים שאהבה ואיבדה דרך ארבעה דיוקנאות שמצטרפים לשאלה אחת, האם אנחנו בכלל נפרדים ממי שאהבנו פעם. ושני הררי, ב"אישה אחת לא הייתה מרוצה", כותבת בעברית חדה וסאטירית סיפור על עולם שהפסיק לקרוא, שרף את כל הספרים - וממנו בכל זאת נולד ספר.
מה שמחבר בין השלושה היא התעקשות משותפת - הכתיבה ככלי הישרדות, גם כשהיא רק משחק ילדות, גם כשהיא ניסיון לאסוף אדם שלם מתוך שברים, וגם כשהעולם כולו מכריז שעולם הספרות גוסס. מארז לקוראת שרוצה לראות איך אישה כותבת נראית משלושה גילאים, שלושה עשורים ושלוש שפות שונות - ותמיד נשארת עם ספר ביד.