"בשנה הראשונה של הלימודים ברגמן שאל אותם מה זה לדעתם אומץ – הנה, רצתה לענות לו, זה אומץ. להגיש את עצמך על מגש ולהושיט עם זה לאנשים סכין, שיעשו בך כרצונם."
 
בסוף לימודיה ליבי כתבה את סרט הגמר שלה על פרידה מכאיבה שעברה בנעוריה, אבל העבר שב ומגיח גם מבעד לעיבוד הקולנועי ומסרב להיחתם. השחקנית שמשחקת את דמותה מזדהה יותר מדי עם תפקידה, המנחה של ליבי מזכיר לרגעים את הבחור שעזב אותה, והגבול בין מציאות לאמנות מתחיל להיטשטש. 
 
במשך לילה ארוך מתכנסים כולם – צוות ההסרטה, השחקנים, הניצבים – לצילומים אחרונים בווילה המיועדת להריסה, וכשתסתיים המסיבה הפרועה, שפורקים בה כל עול, אין לדעת מה יעלה איתו הבוקר.
 
בכישרון רב ובלי כל עכבות צוללת נתלי רשבסקי לתוך חייהן של דמויותיה, לתוך כאבן והמזור שהן כמהות לו, ומגלה תעוזה של צעירים עם בשלות ומיומנות כשל סופרת מנוסה.