"מין אין", ספרה של סביון, הוא ספר מחול לא פחות מאשר ספר שירה. לפעמים בתנועה טקטונית איטית ולפעמים בריצת אלפיים, הלשון העברית עצמה מנענעת בו את איבריה לפי מנגינת החזרות וההיפוכים, ההומופוניה והאליטרציה. הפרוזודיה מועלית לדרגת כוריאוגרפיה. התפאורה למחול הזה נושקת למופשט: לשירים נושאים מוכרים ומעוררי הזדהות כגון ילדות והתבגרות, אהבה ומוות, אולם אין הם מתייצבים דומם על משטח הדו-מימד שבין הקונקרטי והרגשי – מחוות-הגוף הגדולות של הטקסט נפתחות אל מימד נוסף, מימד עומק מטאפיזי, פילוסופי, שנדיר למוצאו בשירת הדור הזה.