לקראת גיל ארבעים חש המשורר והסופר היהודי-רוסי בוריס פסטרנק (1890–1960) שחייו, כמו חיי ארצו וחיי התרבות האירופית בכללותה, עומדים בפני שינוי חד. הזרמים התת-קרקעיים שהבשילו מתחילת המאה העשרים וספגו את מלוא הטרגדיה האנושית של מלחמת העולם הראשונה ושל המהפכה הרוסית, הגיעו לנקודת השבר. פסטרנק היה זקוק לשפה חדשה.
 
בחיפוש אחריה, הוא פונה לפרוזה אוטוביוגרפית מלהיבה במקוריותה, המתארת את התחנות החשובות בשנותיו הראשונות כצעיר ההופך לאמן. היצירה שלפנינו, מעבר בטוח, מוקדשת למשבר שחווה פסטרנק בכל אחד מתחומי עיסוקו הקודמים, ופורשת תוך כדי כך את מחשבותיו האקטואליות להפליא על טיבן של היצירה, האמנות, ההתבגרות האינטלקטואלית.
 
חלקה הראשון של היצירה מוקדש לסיפור עזיבת העיסוק במוזיקה וחוסה בצלו של המלחין הנערץ אלכסנדר סקריאבין. חלקה השני – לעלייתה ונפילתה של הפילוסופיה בחייו של הסטודנט הצעיר פסטרנק, שלומד בגרמניה אצל הפילוסוף המהולל הרמן כהן. הדמות הדומיננטית בחלק השלישי היא ענק המשוררים הפוטוריסטים ולדימיר מיאקובסקי.
 
בוריס פסטרנק, מגדולי המשוררים של השפה הרוסית וחתן פרס נובל לשנת 1958 על הרומן ד"ר ז׳יוואגו, מעניק לנו במעבר בטוח דוגמה מופתית של פרוזה משוררית במלוא יופייה וקסמה.