אבא שלי עבר השתלת לב בגיל 47 ומת 8 שנים אחרי בגיל 55.
אני בת 53. לפני 7 שנים עברתי השתלת לב. כמה שנים נשארו לי לחיות?
נו, אז איך החיים?
מה עובר על אישה שקוברת את הלב החולה שלה וחיה עם לב של בת 16?
איך חיים ככה? עם עוד דמות שחיה בתוכי, עם עוד משפחה שלא מכירים, עם אשמה, עם טונות של כדורים לכל החיים, עם תופעות לוואי בלתי נסבלות, עם חרדות יומיומית.
אני חיה ככה, אבל אני גם מצליחה (לקח לי זמן) להבין את החיים בצורה אחרת, ומה זה אומר בכלל לחיות.
 
ספר האומנית נולד לאחר שלוש שנות עבודה של רישומים וטקסטים על העבר, הזיכרונות, וההווה החדש. אחרי שנים של ניתוק מגופי שספג מכה קשה, אני לומדת להסכים לגעת בעצמי באופן אחר ולא דרך רופאים.

הגוף מתחיל להיות שלי. 

אני מחליטה עליו. 

אני רוצה לחיות. 

לחיות את היומיום, עם הבנה להגיד כן ולא לפחד. כך גם באמנות. החיים והאמנות – חד הם ואני מבינה שאני חיה במלוא הכוח, למרות החיים בצל המוות שנמצא איתי כל הזמן.

הספר הוא תשוקה. הדימויים אמנם ישירים ולפעמים נראים בוטים, אבל הם מקדשים עולם שלם של אישה שבוחרת בחיים, בעצמה, באמת הכואבת שלה. זהו ספר אומנית מרגש, כואב ומלא הומור שיכול לתת השראה לחיים של אנשים מתמודדים.