ספר אמנית דו־לשוני (עברית–אנגלית) מאת נורית גור לביא קרני, המלווה את תערוכת היחיד שלה ניירות אישיים ותמונה (גלריה מקום לאמנות, 6.11.2025–13.12.2025).
 
בפרויקט זה חוזרת גור לביא קרני לעשרה עמודים מיומנה האישי של סבתה, שרה כפרי — חלוצה ממייסדי כפר יהושע, לימים חברת הכנסת השנייה והשלישית. היומן, שנכתב בין השנים 1926–1935, מציג קול אינטימי ופגיע, המרוחק מן הדימוי הציבורי של האישה החלוצה הסטואית.
 
האמנית סרקה והדפיסה את הדפים המקוריים, ומסרה אותם לאמה בת ה־97, שמחקה מתוכם מילים שחששה שייחשפו לעיניים זרות. הדפים המצונזרים נסרקו מחדש, הועברו ללוחות תחריט צילום והודפסו לצד תצלום משפחתי.
המחיקה — פעולה של הסתרה — הופכת כאן לאמצעי חשיפה. בין סבל אישי לאתוס לאומי, בין קול פרטי למיתוס קולקטיבי, נפתח מרחב של הקשבה מאוחרת. כדברי האמנית:
 
“באמצעות דיאלקטיקה של גילוי הסתרה והסתרת גילוי אני נותנת קול לצער הנסתר ועונה על שאלתה של סבתי: ‘מי ישמע את קולי?’ אני אשמע — נכדתך”.