ננופואטיקה 46: הקדשות
הקדשה נישאת על כנפיים כמו בשורה. היא מטרימה את השיר עוד לפני שהוא פועל את פעולתו ותופס מקום בעולם. זוהי אדווה המבשרת על בואו של השיר, משב רוח דק טרם הטייפון, ואם נאזין לה נוכל לקום בזמן, לחזות בעין הסערה, לראות את השחר עולה. אנחנו מבקשים לשמוע את הקול הקורא ליצירה. הסקרנות להכיר את הקול מאחורי הטקסט לעומקו חבויה בליבו של כל קורא נאמן. כדי לשמוע אותו צריך לפעמים לזהותו בשלב מוקדם מאוד. להקשיב להקדשה.
בננופואטיקה 46 ביקשנו להיכנס ברזי ההקדשות. להבין מתי אנחנו בוחרים להקדיש יצירה ספרותית. מתוך המחשבה שאולי כל שיר הוא מוקדש, עלתה לנו השאלה מתי אנחנו בוחרים לציין זאת בריש גלי על גבי הנייר ומתי לא. מה תפקיד ההקדשה ביצירה ועבור מי היא נכתבת? עבור הקוראים והקוראות? עבורנו הכותבים והכותבות? או כצו מחייב אל המוקדש או המוקדשת עצמם.
בננופואטיקה 46 יש 36 יוצרים ויוצרות ו-38 יצירות, מתוכן 5 תרגומים מ-3 שפות שונות (אנגלית, ספרדית ופורטוגזית). ההזמנה להקדיש יצירות הביאה לפתחנו ריבוי יחסי של יצירות פרוזאיות ופרגמנטריות ופחות שיריות (דנה גולדברג, לריסה מילר, רותם נהיר). הוא אוצר הקדשות מסוגים שונים כגון: הקדשות לעיר או למקום (שולמית אפפל, דוד ניאו בוחבוט), מכתבים (דנית גולד, רות פוירשטיין, אדם קומן), הקדשות לבני משפחה (ריקרדו דומנק, אפרת זק) והקדשות בין ספרותיות (שעיה קאהן ליהודה ויזן, נגה קומאי ורוני סומק ללאה גולדברג, נועם נגרי ורות אשור ליואל הופמן, דנה חפץ לנתן זך).