הרומן האוטוביוגרפי של פנחס שדה (1994-1929), "החיים כמשל", שראה אור לראשונה ב-1958, עורר בזמנו תגובות סוערות בקרב מבקרי הספרות. יצירת הביכורים של שדה זכתה לביקורות נוקבות על יומרנותה ועל סגנונה הייחודי. למרות זאת, הספר נחשב לאחת מן היצירות פורצות הדרך בספרות העברית, אשר השפיעה מאוד על קוראים רבים, ובפרט על צעירים תוהים ומחפשי דרך. עבור רבים מהם הספר היה, וממשיך להיות, מעין אופציה רוחנית אינדיבידואליסטית ואקזיסטנציאלית ייחודית.
יותם ראובני (2021-1949) הושפע רבות מפנחס שדה ואף כונה "בנו הספרותי". מבקרים שונים הדגישו כי בסגנונו ניכרת השפעת כתיבתו של שדה – ז'אנר הכתיבה הווידויית. בגיל שבע-עשרה קרא ראובני את "החיים כמשל", שהשפיע עליו עמוקות. הוא יצר קשר עם שדה במטרה לפגוש את "מכשף המילים" ה"חי בצד השני של המחיצה" ומצא שיש ביניהם "שפה משותפת". הקשר שהחל אז נמשך שנים ארוכות. ראובני נהפך למקורבו של שדה, ניהל איתו דיאלוגים וראיונות, התבגר בצלו ושמר איתו על קשר קרוב ואינטימי עד סוף ימיו. 
בספר זה כינסנו מעט מן הקסם שהילך בין השניים, במטרה לשמר את הסגנון, את הפתיחות ואת הדינמיקה הייחודיים להם, כמו גם את פניו של שדה כפי שהתגלו לראובני. הוא כולל שיחות, ראיונות, יומני קריאה, רשמים ומכתבים, הנפרשים על מנעד רחב של זמן, מ-1976 ועד אוגוסט 1993. בנוסף, מצורפים חומרים מודפסים, קטעי עיתונות ומסמכים מארכיונו של יותם ראובני המתפרסמים לראשונה.