הילדים בסדר
 
רק רציתי לספר שהילדים בסדר.
הקטנה התחילה גן חדש והיא פורחת.
צוחקת, רוקדת, שרה,
עוזרת לילדים שקשה להם.
נפרדת ממני בקלות.
והגדול חזר לחברים ולגננות האוהבות שלו.
בקיצור,
הילדים בידיים טובות.
ואני?
אני לא בטוחה בדיוק מה שלומי.
אני מחכה שתשאל, ואתה לא שואל.
גם אני התחלתי גן חדש הבוקר, פעם ראשונה בלעדיך.
 
עם מות בעלה החלה דפנה זילברג, במאית ומחזאית, לתעד את מסעה האישי והמשפחתי בצל האובדן, בפרגמנטים שיריים־פרוזאיים. בהדרגה התגבשו הטקסטים לכדי יומן אבל — ולספר הנושא את שמו המדויק: שירי אלמנה.
 
אלה מונולוגים שהיו פעם דיאלוג. מפגש בין תודעת במה לבין כתיבה אינטימית, היוצר שפה חשופה ובהירה. זילברג מתארת את המיטה הזוגית שהתרוקנה, את הבדידות ברגעים משפחתיים יומיומיים, ואת הגעגוע לחיים שנגדעו — אך גם את הניסיון להמשיך, לגדל, להחזיק, למצוא רגעי אור בתוך היומיום.
 
דפנה זילברג (ילידת 1982) היא במאית, מחזאית ומרצה, בעלת תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. זהו ספרה הראשון.