הספר שירי בדים הוא ניסיון יוצא דופן ליצירת שיחה בין האומנות הפלסטית לשירה. שירי הספר מבקשים להגיב ליצירות תערוכת "דמיון חומרי", תערוכת הקבע של האומנות הישראלית במוזיאון תל אביב.

השירים מציגים מניפה שלמה של קולות אפשריים למול היצירות. תגובה למרקם, לצבע ולמראה, התעוררות הזיכרון האישי, התייחסות לנושאים חברתיים ופוליטיים, דיון בפואטיקה ומגמות אומנותיות, וחיפוש אחר אפשרויות פענוח שונות של החושים על ידי התודעה.

בין שירי הספר אפשר לעקוב אחר השתנות האומנות הישראלית, מוקדיה וצורות העיצוב שלה כמו גם על עולמו הנפשי והרוחני של מבקר אחד בתערוכה, על הביוגרפיה שלו, ההרהורים והאהבה שלו לאומנות הפלסטית.אולי יהיה ספר זה עזרה למבקר בתערוכה, אולי עדות למפגש מלא חדווה עם האומנות, ואולי ישמש כזרז ליצירת מרחב עשיר של שיחה בין השירה העברית לאומנות הישראלית, שיחה ממנה יצאו כולם נשכרים.