"הרוב יישכח בסוף, אני יודעת. זה עדיין לא קרה אבל זה יקרה, ואני מכינה את עצמי לזה. שוב לא אזכור באיזו שעה היינו מתעוררות בחודשי החורף בחווה, מה הצמיחו השדות סביב הבקתה. שוב לא אדע אם יש משהו שהייתי יכולה לעשות אחרת. כל זה ייעלם, ייספג באדמה, ודברים אחרים יעלו. סיפורים חדשים יגיעו לסופם. יום אחד אחשוב על כל זה ולא אדע להגיד דבר. אולי אזכור רק את זה: לזמן־מה הייתה הולי הדבר החשוב בחיי."
 
תמר עוזבת את הבית בלי להביט לאחור. את מה שקרה במצפה בגליל היא מעדיפה לשכוח. פגישה מקרית עם הולי, נערה אנגלייה שמחפשת את עקבות אביה בקיבוץ שכן, קושרת אותן זו לזו, והחברות המתפתחת בין השתיים תשנה את חייהן.
 
זה רומן שכתוב ביד אמן. ספר ראשון שמגלה את כוחה של קמה ורדי ליצור עלילה כובשת, ששואבת את הקורא אל חייהן של הגיבורות שלה: הולי הסוערת, הלא צפויה, ותמר, המתבוננת בה מן הצד, מהוססת ומכונסת בעולמה הפנימי. בביטחון וברגישות נפרש סיפורן של השתיים בכל התהפוכות שהן עוברות עם אחרים ועם עצמן. זו חברות בין ניגודים עזים שמועדת לטלטלות, וקשה לדעת אם הקשר הזה יעמוד בהן – מצד אחד דרמה גדולה, חובקת ארצות וגורלות, ומצד אחר סיפור נעורים עדין וחמקמק על קורותיהן בשנה האחת הזאת, שלא היו כמוה קודם לכן ולא יהיו כמוה אחריה. 
הספר זיכה את המחברת בפרס טובה ויצחק וינר לעידוד יצירה ספרותית מקורית.