הולך בטל: הרהורים על אובלומוב

לרגל חגיגות השנה לפתיחת סניף פרדס חנה, אובלומוב מפנה מקום על הספה ומזמין אתכם ואתכן לעולמו החולמני עם התהייה הבוערת - למה לקום, בעצם?

" 'עכשיו או לעולם לא!' 'להיות או לא להיות!' אובלומוב התרומם קמעה מן הכורסה, אבל פיספס את נעל הבית ברגלו והתיישב בחזרה." 

ישנם ספרים שנפתחים באירוע דרמטי, סצנה מותחת, 'הוק' שמיד מושך את הקורא לצלילה עמוקה פנימה אל תוך הסיפור. 'אובלומוב', לעומת זאת, נפתח ברגע מאובק, מנומנם, בו איליה איליץ' אובלומוב שוכב במיטתו בדירתו הגדולה והמוזנחת ומטיח במשרתו המבוגר את כל מה שהוא לא עושה בעצמו: מכתבים נערמים, קורי עכביש נטווים, ענייני האחוזה המממנת את חייו הריקים, שעה שהוא מעדיף להישאר במצב מאוזן. 

חבריו של אובלומוב מנסים לחלץ אותו מהספה אל העולם שבחוץ, אך הוא דוחה את הכל. עם הזמן הזדמנויות שונות מגיעות לפתחו של אובלומוב וכמעט מצליחות להעיר אותו, לשנות את מסלול חייו, לגרום לו להתאהב, להתמסר לאהבה, אך פעם אחר פעם הוא נופל לדרכיו הישנות, לרכות הנוחה והמוכרת של הספה. על פניו, לכאורה, לא קורה הרבה לאורך רומן. אז, מה כבר יכול להיות כל כך מעניין באדם שעושה הכל חוץ מלהשתתף בחיים?

אז זהו, שכאן נמצא כל הקסם. ככל שמתקדמים בקריאה, מתברר שאיוון גונצ'רוב, שפרסם את 'אובלומוב' עוד ב-1859, כתב ספר שלא רק מתעסק בעצלנות וחוסר מעש כדרך חיים, אלא בפער שבין הרצון לפעול לבין חוסר היכולת לעשות את הצעד הראשון. 

אחרית הדבר של הספר, הנכתבה על ידי חוקר הספרות מיכאיל שישקין ומופיעה במהדורה העברית החדשה, אף רומזת כי מדובר באחד המותחנים הרוסיים הגדולים ביותר, עם נאשם לדין, ראיות, כתב אישום שנפרש לאורך כמעט 600 עמודים ופשע אחד - אורח החיים הנהנתני, העצל, הנמנע, "אובלומוביות" - שהפכה למילה של ממש ברוסית, המתארת בדיוק את האמור לעיל.בהומור קולח ובליווי דמויות בלתי נשכחות, נכתב סיפורו של אדם שהעולם דורש ממנו להיות יעיל, החלטי ויצרני, בעוד שהוא נמשך שוב ושוב אל השקט, אל החולמנות ואל החיים כפי שהם מתקיימים בדמיונו, שעה שחבריו חיים באופן מנוגד לו, מתקדמים ומשיגים, חיים את החיים. 

"כל אלה מתים מהלכים, אנשים שקועים בשינה, גרועים ממני, כל בני החברה הגבוהה האלה! [...] האם אלה אינם מתים-חיים? האם אינם ישנים כל חייהם בישיבה? במה אני אשם יותר מהם, כשאני שוכב אצלי בבית…?"

ואם ביעילות ופרודוקטיביות עסקינן - מוטב שנעצור לתהות על חשיבותם דווקא בתקופתנו, בה עושה רושם שערכנו נמדד בעיקר על פי ההספקים וההישגים שלנו: כמה עבדנו, כמה למדנו, כמה יצרנו, כמה ניצלנו את הזמן בצורה המיטבית, כמה יעילים היינו לחברה. בקצב הקדחתני של העולם המודרני (ושל ישראל בפרט), מנוחה היא דבר מתבקש, אך כמעט בלתי מושג. היא נתפסת כדבר שיש 'להרוויח', דבר שתמיד מצריך איזשהו הסבר מנומק כמו חולי או כאב פיזי, חלילה לא לשכב על הספה ולנוח רק כי מתאפשר לנו (כי בזמן הזה, למשל, אפשר לכל הפחות להאזין לפודקאסט על איך לשפר בעיה כזו או אחרת, או כל דבר יעיל אחר).

למעשה, אובלומוב הוא ספר שדנים בו לא מעט בתיכונים ברוסיה, בין היתר כדי ללמד את הנוער מה לא להיות, למה לא להיהפך, מה קורה למי שלא עומד בקצב של העולם. מנגד, יש טענות רבות שאומרות שהספר נכתב כביקורת נגד החיים החברתיים והפוליטיים ברוסיה של אותה תקופה, השקועים בתועלתנות וחמדנות, שעה שאובלומוב מסרב להשתתף בחיים בהם נאלץ לשקר, לרדוף אחר כסף, לפעול במעשים מלוכלכים ומעדיף להשאר בממלכת החלום טהורה בה הוא יכול לחמוק מעוולות החיים. 

במבט העכשווי, כשהבינה המלאכותית טורפת את הקלפים ומשנה לחלוטין את שוק העבודה,  מייעלת, מאיצה ולכאורה חוסכת זמן - הקריאה באובלומוב מסתמנת כרלוונטית מתמיד. מה עושים כעת, עם כל הזמן החופשי שהקדמה מאפשרת? האם מותר לנוח, או שמא עלינו דווקא לרוץ קדימה, ליעד חדש, להישג נוסף? מתי נוכל לנוח באמת?

"בלילות אני חולם כל הזמן על עמקים פורחים ומלבלבים. אם אראה אותך - אני טוב לב ופעלתן, ואם לא - שעמום ועצלות תוקפים אותי, מתחשק לי לשכב ולא לחשוב על שום דבר… תאהבי, אל תתביישי באהבתך…"

בניגוד מוחלט לדמותו הרכה של אובלומוב, מופיע חברו - אנדריי שטולץ החד, הגרמני, העמל ורב המעש. אמנם שטולץ רוצה בטובתו של אובלומוב ומכיר לו את אולגה אילינסקיה, מושא אהבתו של אובלומוב וזו שכמעט וגורמת לו להקיץ מאורח חייו, אך הניגוד ביניהם מצייר בדיוק את המתח בין מעשה ובטלה, שכר ועונש. אופיו של שטולץ תואם את הלך הרוח שבו אנו מורגלים להחזיק ואף לקדש: לעשות, לנוע, ללא אפשרות לעצור. כל זאת בשעה שאובלומוב מחכה לו על הספה, לשמוע את שעל לבו, לארח לו לחברה בנחת. אבל המתח בין אובלומוב לשטולץ לא נשאר ברמה הרעיונית בלבד. הוא מתגלם גם בחיים עצמם ובעיקר בדמותה של אולגה, הנאהבת על ידי שניהם.

אהבה, כך ידוע לכולנו, היא דבר יפהפה מחד ועבודה קשה, מאידך. ההיכרות עם אולגה משנה את אובלומוב, מקימה אותו על רגליו וגורמת לו לעשות מעשים - לשם שינוי! אולגה מתאהבת גם היא באובלומוב, אך ההתמהמות שלו וחוסר היכולת הממשי להחזיק קשר ולהתמיד בו מובילים למשבר ביניהם. ככל שהקשר מתפתח, מתברר שהקיפאון של אובלומוב אינו רק הרגל, אלא מבנה עמוק יותר שמקשה עליו לשאת את הדרישות של חיים משותפים, של החלטות, של מחויבות. במקום שבו נדרשת תנועה קדימה, אובלומוב נסוג. במקום שבו נדרשת בחירה, הוא דוחה. ומי שמתעצל באהבה, סופו להישאר על הספה.

כך נטוות להן שאלות חשובות המפעילות את הקורא ומובילות אותו להחליט מתי פעולה נזקקת ומתי צריך לקחת צעד אחורה? איך לשלב מנוחה בתוך החיים התובעניים? ומה, בכל זאת, שווה את המרדף?

"אם כן במה אידיאל החיים, לדעתך? ומה אינו אובלומוביות?"

ומה לנו ולאובלומוב? איך קרה שבחרנו לקרוא לחנויות שלנו בשמו של האנטי גיבור העצלן שמככב באחד הרומנים החשובים בספרות הרוסית?

זה התחיל משיטוט תמים בספרייה הביתית שלנו, התגלגל לחיבור מיידי למוסיקה של השם ולמשמעות שמסתתרת מאחוריו והמשיך לאימוץ המהות הלכה למעשה - קריאה להאטה, לשהות, ודרך כך - לקריאת תיגר על ייעול הזמן. כבר כמעט שנתיים שאנחנו מארחים מדי יום עוברי אורח ולקוחות קבועים כאחד שהזדמנו לספה עם ספר שבחרו או שהומלץ להם על ידי צוות השדכנים שלנו, ולקחו הפסקה מהמשימות והדדליינים לטובת מילים ונחת, השראה וקצת שקט. 

ובערבים, החנויות שלנו הופכות לסלוני תרבות ומארחים שלל אנשים שמגיעים לזמן איכות, למפגש אנושי, לחגיגה של ספרות, שירה, תרבות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם לקחת חלק, להצטרף לקהילה חיה שהולכת וגדלה מיום ליום, או פשוט לקפוץ לומר לנו שלום ולשבת על הספה, לשוחח, ואולי לצאת עם הספר הזה שלא ידעתם שאתם צריכים, שילך אתכם דרך, גם אחרי שהקריאה תסתיים. 

לעוד שלל הפוגות, רביצות וקריאות,

אובלומוב