הערת שוליים: מבט על ההוצאות העצמאיות בשבוע הספר 2026
- 16 במאי
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: לפני 14 שעות
אובלומוב קם מהספה לטובת שבוע הספר ואוסף כמה המלצות מבין הדוכנים שלא תרצו לפספס
השבוע (9.6-18.6) נציין ברחבי הארץ את שבוע הספר העברי, שחוגג 100 שנים להיווסדו! כבכל שנה, מדובר בחגיגה מילולית המקדשת את אמנות הסיפור כאשר המוני מבקרים נוהרים אל הדוכנים ואוספים לחיקם נחמות כתובות, פוגשים את האנשים העומדים מאחורי הספרים וההוצאות וחוזרים לבתיהם עם שלל ספרותי מכובד ומרגש הנחוץ מאוד במדינתנו הבוערת.
בין המוני האנשים, הדוכנים הרבים וההוצאות המוכרות והידועות, חדי האבחנה ישימו לב גם להוצאות הקטנות יותר, העצמאיות, המציעות ספרים שנעים מתחת לרדאר ופועלות בשוליים: שירה, מסות, רומנים ותרגומים יוצאי דופן שלא תמיד מגיעים לקדמת הבמה.
אובלומוב, שחרת על דגלו לפנות מקום לספרות הזו בדיוק שאינה מובנת מאליה, אצר ואיגד עבורכם המלצות מוקפדות מהספרות העצמאית בשנה האחרונה שכדאי לחפש בין הדוכנים בשבוע הספר 2026.
קריאה באפלה: קריאתו של קת׳ולהו | האבן השחורה (קתרזיס)
״אנו חיים על אי שקט של בורות בלב ים שחור חסר קצה, והוא לא נועד להפלגות מרחיקות לכת״.
במציאות שנעשית יותר ויותר מבעיתה, לא פלא שסוגת האימה מפלסת את דרכה למדפים בחנויות הספרים ומתחילה לקבל הכרה בקרב הציבור הישראלי. קתרזיס עושה עבודה נפלאה בסדרת אטלנטיס, המביאה תרגומים נהדרים של ספרות ספקולטיבית ומאפשרת לנו להגיע לתובנות ייחודיות על עצמנו ועל עולמנו דווקא דרך הריחוק מהמציאות.בתוך הספר הסגול והמיוחד הזה קיים מפגש ספרותי מרגש בין שניים מהיוצרים החשובים ביותר בז'אנר, ה"פ לאבקראפט ורוברט א. הווארד. בשנת 1928 פרסם לאבקרפט את הסיפור שעיצב מחדש את סיפורת האימה והפנטזיה המודרנית, והציג מציאות בה האנושי ניצב מול ישויות קדומות, אדישות ומשולחות כל רסן. שלוש שנים מאוחר יותר פרסם הווארד את סיפורו על פולחן עתיק, ידע אסור ושכר ועונש - תמות רלוונטיות מתמיד בישראל של 2026.
מדובר בתרגום חדש לסיפורו של לאבקראפט ותרגום ראשון בעברית לזה של הווארד, המזמינים את הקורא הסקרן לצלול לעולמות חדשים, שונים ומשונים המהדהדים את עולמנו שלנו.
במחוזותינו: הנכד (בבל)
״כל החיים אתה בהלם, תתמודד עם המציאות כבר, די. זה המזרח התיכון פה, לא נורווגיה״.
לעיתים צריך לאחוז בספר כפי שאוחזים בראי קטן המשקף לנו את בבואתנו. זוהי חוויית הקריאה שמזמן ספרו החדש של דרור בורשטיין, 'הנכד'.אריה ודניאל, אב כבן 80 ובנו בן ה60, צועדים יחדיו בתל אביב של ימינו, ממוזיאון הטבע לבית היולדות באיכילוב לרגל הולדת נכדו הראשון של דניאל. העולם הנרקם בין דפי הספר הוא זה של הווה ישראלי פועם על רקע ימי המלחמה. ההליכה הזו, הבחירה האיטית בתוך הקצב הבלתי אפשרי שמכתיבות העיר והמציאות, היא בחירה מכוונת שמתעקשת על הדהוד האבסורד בקיומנו. חיים לצד מלחמה, טילים לצד כוסות קפה, דור הולך ודור בא.
הספר, מינורי ומז'ורי כאחד, מציג רגעים אמיתיים של הישרדות קיומית: רגעים בהם שפיות כמעט תלויה בקיומה של מנת פלאפל חריפה, רגעים בהם ילדים זקוקים להורים שלהם בכל גיל, רגעים בהם יצירות אמנות מהוות פרשנות מזעזעת לניצחון המוות על החיים.
בסיפור הנפרש על פני שעות ספורות של הליכה נדחסים הרהורים קיומיים, דמויות ייחודיות ושיקוף של מציאות קטנה, גדולה כל כך, של חיינו.
המסיבה של מרת דאלוויי | וירג׳יניה וולף
מחזור הסיפורים המסיבה של מרת דאלוויי מזמין את הקוראים אל טרקלינה של קלריסה דאלוויי, הפעם לא כדי להתרכז במארחת בלבד, אלא בעיקר כדי להאיר באור חד ורגיש את האורחים. שבעת הסיפורים הקצרים, שנכתבו לצד העבודה על הרומן מרת דאלוויי, יוצרים דיוקן מרתק של מה שוולף כינתה "תודעת המסיבה": האופן שבו מפגש חברתי ארעי הופך לזירה של גילויים פנימיים עמוקים, שכן "במסיבה נעשים הדברים הרבה יותר – או הרבה פחות – אמיתיים," כותבת וולף. במבטה האירוני, החומל והמדויק, היא הופכת מבט חטוף, שבריר של שיחה או תחושת אי־נוחות חולפת, ליצירות אמנות קטנות ומרהיבות.
לתרגום העברי מאת דפי אגם סגל, בעריכת לי ממן, חלק מהותי בקסם הזה: השפה העשירה, המופתית, הולמת היטב את התקופה ואת אווירת הטרקלין הלונדוני, מיטיבה להעביר את הניגון ואת סגנון כתיבתה של וולף, ומעניקה לקוראים ולקוראות בני זמננו קריאה מענגת. המסיבה של מרת דאלוויי היא הזדמנות לפגישה מרתקת עם אחת הסופרות הגדולות של המאה העשרים, ומתנה לכל אוהבי הספרות.
וירג׳יניה וולף (1882–1941) – סופרת, מסאית ומבקרת ספרות. נולדה בלונדון, ובה חיה ויצרה רוב חייה הבוגרים. וולף היא מגדולות הסופרות של המאה העשרים ומחלוצות המודרניזם הספרותי. ספריה – בהם מרת דאלוויי, אל
המגדלור והגלים – שינו את פני הפרוזה המערבית בזכות שימוש חדשני בזרם התודעה ויכולת התבוננות יוצאת דופן בנפש האדם. המסות שחיברה, למשל חדר משלך, היו לאבני יסוד בשיח התרבותי והפוליטי־פמיניסטי. יחד עם בעלה, לאונרד וולף, ייסדה בשנת 1917 את הוגארת׳, הוצאה לאור עצמאית שפרסמה כתבים מאת פרויד, ת״ס אליוט ועוד. וולף נחשבת עד היום לאחד הקולות הספרותיים החשובים והמשפיעים בספרות המערבית.
דפי אגם־סגל – מתרגמת מאנגלית, בוגרת החוג לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית. לצד עיסוקה בתרגום, עוסקת בהוראה בתחומי החינוך לגיל הרך והחינוך המיוחד. ראו אור בתרגומה: הכלב של הפילוסוף מאת ריימונד גייטה (ספרי עליית הגג, 2010), צדק כהוגנות: הצגה מחודשת, מאת ג'ון רולס (ספרי עליית הגג, 2011), ושירים מאת ג'יין הירשפילד (המוסך, מרץ 2025).
חומר למחשבה: אוקיינוס (רדיקל)
״בזמן שאנחנו מנסים להבין את המעמקים אנחנו גם הורסים אותם״.
חוקר הטבע (שזה עתה חגג 100!), סר דייויד אטנבורו חובר לשותפו הותיק, קולין באטפילד (המפיק בפועל של סדרות הטבע של הBBC) ושניהם יחדיו קוראים בכתיבת הספר הנהדר הזה, המשתרע על פני מאה שנים, שמונה בתי גידול ואינספור מינים מגוונים ומרתקים.מהאוקיינוסים הקפואים של הקטבים ועד לאיי אלמוגים נידחים, דיוויד אטנבורו צילם בכל בית גידול ימי על פני כדור הארץ ועדיין, מדובר באזור שאנו יודעים עליו הכי פחות. בספר עצמו נכתב "אנחנו יודעים יותר על החלל מאשר על מעמקי האוקיינוס" - וזוהי ההזדמנות שלנו לצלול לעומק. אטינבורו ובאטפילד משתפים את סיפורה של השממה הגדולה הקריטית האחרונה שלנו, זו שמעצבת את האדמה בה אנו חיים, מווסתת את האקלים שלנו ויוצרת את האוויר שאנו נושמים. זוהי קריאה סוחפת שמזמינה לפעולה ושינוי ומעודדת את הקורא להספיק לראות עולם ימי משוחזר במלואו, עשיר ומרהיב, אם יפעל כעת להצילו.
הבונוס הנפלא הוא שניתן לקרוא את הספר ולדמיין את קולו האלמותי של אטנבורו כקריין.
בגובה העיניים: הרפתקאות מאיפה-לי וחבריו (קרן)
"צריך לטוס כל עוד הכדור לא התפוצץ."
אובלומוב המתין רבות לתרגום החדש לספר הזה, שראה אור לראשונה בשנת 1954 בברית המועצות ואליו נוספו גם "מאיפה לי בעיר השמש" ו"מאיפה לי על הירח". רבים טוענים כי אף על פי שהספרים נועדו במקור לילדים, הם ניבאו בפועל התרחשויות אמיתיות שקרו בברית המועצות עשרות שנים מאוחר יותר."בעיר אחת מופלאה ואגדית גרו להם קצרצורים. קראו להם קצרצורים כי הם היו קטנטנים — כמו מלפפון לא גדול". כך נפתח ספרו של נוסוב, המזמין אותנו להכיר את דמויות הספר הנושאות שמות מצחיקים כמו דוקטור גלולון, מיתרון המוזיקאי ושפופרון הצייר, אך הידוע מכולם הוא קצרצור בשם מאיפה־לי, הוא גיבורו הלא־יוצלח של הספר. "קראו לו מאיפה־לי, מפני שלא ידע שום־כלום. לבוש כמו תוכי היה מסתובב מבוקר עד ערב ברחבי העיר, בודה מעשיות ומספר אותן לכולם".וכך, על פני 30 פרקים מצחיקים המלווים באיורים המקוריים והנאיביים של אלכסיי לאפטייב מ–1954, מתוודעים הקוראים לעלילותיו המשונות להפליא של מאיפה־לי המוביל את הקצרצורים למסע בכדור פורח שמתפתח, כמובן, להתרסקות מפוארת והרפתקאות נוספות.
קלאסיקה סובייטית מבית 'קרן', שמגיעה עתה בתרגום חדש ובתזמון הולם לילדים שהגישה הבלתי מוגבלת לידע עשויה דווקא לנוון את סקרנותם לצאת, לגלות ולעיתים להתרסק.
בין לבין: קמצנים, חמדנים, עסקנים (תשע נשמות)
"נתערב אתה ואני; אתן לך אדמה מרובה. ובעזרתה אחטיא אותך."
כסף כסף כסף ועוד פעם כסף. מנהל אותנו, מכתיב את פעולותינו, מאפשר ומגביל כאחד את החופש שלנו. כסף. הוא מפתח עיקרי בגישה שלנו להיות אדיבים לעצמנו והמרדף אחריו, כמו גם הסיכונים המנטליים, הגופניים והרוחניים הנגזרים ממנו, משתקפים בגיבורי הסיפורים המצויים בקובץ זה הצנום, אך עשיר.שלושה יוצרים גדולים בני שלושה דורות שונים - טולסטוי, פושקין וצ'כוב מתעסקים בסיפוריהם בחקירת הצירוף 'אושר ועושר' והצביעות שנמצאת בצלו, דרך תאוות בצע, חמדנות וחומרנות: 'לכמה אדמה אדם זקוק', של טולסטוי, כתוב כמשל ומציג 'התערבות' בין האנושי לשטני ושואל עד כמה אדם באמת יכול להסתפק במועט. 'הכרטיס הזוכה' של צ'כוב הוא תרגיל הומוריסטי בפיתוח דמיון, סיפור על זוג שמפנטז על כסף שיגיע עם זכייה בהגרלה ומפליג למחוזות אפלים של כח ושליטה. הקובץ נחתם בסיפורו של פושקין, 'מלכה פיק' (שאף עובד לאופרה), המתאר את ההתמכרות הבזויה להימורים ו'כסף קל', לעומת עבודה קשה.הספר מלווה גם באיורים מופלאים של ניקו אריספה, המשלימים את המחשבות העמוקות על התעסקות בכסף, וכיוון שזה מקבל תפקיד כה מכונן בחיינו, בטח באי היציבות הכלכלית בה אנו מצויים כבר אי אילו שנים, זוהי קריאה מפוקחת, ריאליסטית ומעוררת.ציטוט נבחר: "אם כך," חשב השטן,
קריאה מצוירת: האיש ההולך (אסיה)
אם יש ספר שמזכיר את העובדה (שבעיני אובלומוב היא בלתי מעורערת) שאין תחליף לתחושה הממשית של ספר ביד - זה הספר הזה. "האיש ההולך" מאת אמן המנגה ג'ירוֹ טניגוּצ'י הוא ספר ריאליסטי, שקט עד כמה שספר יכול להיות, המחבר בין החוץ לפנים וקורא להתבוננות עמוקה בנפש. זה ספר שהקריאה בו מרגיעה כהליכה לעת ערב, האיורים העדינים הם הזמנה לפשטות, האיטיות שלו היא שיעור בצניעות המובילה להתאהבות מחודשת ביומיום. אדם חסר שם המתהלך ברחובותיה של עיר יפנית ולוכד רסיסי חיים והוויה, מזהה הזדמנויות במה שנראה סתמי לעין, מבחין ביופי בתוך שגרה השקופה. כל רגע יכול לשמש כהתגלות, כל פנייה קריאה להרפתקה. במילותיו של דרור בורשטיין, שכתב את אחרית הדבר של הספר: "הספר הזה הוא מדריך נפלא לחיי היומיום. הוא לא אומר לאיש מה לעשות ואיך להתנהג, אלא מדגים אפשרות של חיים."ציטוט נבחר: כיף לי ללכת. כשאני הולך, אני מרגיש שאני חוזר להיות בן אדם.
סוף־סוף בעברית: חיים קטנטנים (ספריית רות)
לאחר שתורגם ל25 שפות, הגיעה שעתה של העברית. "חיים קטנטנים", רומן הביכורים של פייר מישון (יליד 1945) שראה אור ב-1984 מתורגם עתה לראשונה לשפתנו. הסיפור מחולק ל8 דיוקנאות אינטימיים של אנשים שסיפוריהם משתרעים על פני שתי מאות באזור הולדתו של מישון, לה קרוז. בתהליך חקר חייהם, הוא בוחן את פעולת הכתיבה ואת תפקידה לייצר חקירה של זיכרון וכינון זהות. המסע לאיתור ולשחזור חייהם השזורים זה בזה, הופך בסופו של דבר למסע להבנת אנושיותו שלו ולגילוי קולו. זוהי יצירה אוטוביוגרפית במובן שאינו קלאסי, ולא בכדי תיאר מישון את כתיבת הספר כדבר שנוצר "על מנת להציל את עורו" בתקופה בה חווה שינויים רבים. מישון מעניק לאנשי השוליים קול כאשר חיי היומיום השגרתיים מקבלים עטרת כבוד ונוכחות נצחית. זוהי כתיבה מנחמת שמייצרת הבנה שלכל אדם יש סיפור. ספריית רות עומלת רבות על מנת להביא את הספרות המשובחת ביותר למחוזותינו, בכריכה קשה בתפירת חוט פשתן ועטיפת אפלין, שמחזירה את הקורא במיידיות לתקופה אחרת. אובלומוב מחכה להתרווח על הספה ביחד עם הפסיפס האנושי המרגש הזה.
קריאה לקטנטנים: הזנב של שיבו (צלטנר)
בעולם שבו מרבית הרגשות מתרחקים מהבעות אנושיות ומתקרבים יותר לאימוג'ים ופיקסלים, טס תומאס מציעה חזרה לתקשורת בלתי אמצעית, או יותר נכון, בעלת אמצעי אחד - זנב. הזנב של שיבו הוא סיפור נוגע לב ומשעשע על חתול שזנבו מסגיר בדיוק את רגשותיו, גם אלה שהיה מעדיף לשמור לעצמו. באיורים מינימליסטיים ומשעשעים של האמן המלזי קאמוויי פונג, ובתרגום שובה לב של האחד והיחדי, יהודה אטלס, נלווה את שיבו בדרכו כאשר הוא מנסה להבין את טיבו של הזנב, מדוע הוא מתנהג באופן הזה - ומה זה בכלל אומר עליו.צלטנר מזמינים את הקוראים הקטנטנים ואת הוריהם למסע של דמיון ותיקוף, הבעה ושיקוף, גישוש אחר הרגש וקבלתו בשלמותו, גם כאשר הוא לא תמיד נעים. ציטוט נבחר: הרעיון להסתיר רגשות לא ממש הצליח ובלי ספק לא שיפר את הרגשתו.
תגובות