מרווח נשימה: המלצות לקריאות מנחמות
- 14 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
לאחר שבוע של תהפוכות, אובלומוב לוקח עוד רגע להסדיר נשימה ואוסף ספרים מושלמים לימים שלאחר סערה
בשבוע שעבר נאלצנו לחוות שוב אפיזודה ביטחונית שהצליחה לערער לנו את השגרה. נכון שהיא חלפה עוד לפני שהספקנו להבין אם צפוי לנו שבוע בית נוסף, אבל הקורטיזול כבר הספיק לתת את שלו. לכן חשבנו שזו בדיוק העת לשוב ולמצוא מחסה נעים ומנחם בין הדפים וריכזנו כמה קריאות רכות שינחמו את הנפש
חילופי עונות: להבות הלב וענני הגשם (בלימה)
"הרעם משורר! שירתו קשה, אך המשורר אינו מובס מקול הרעם, אלא חש את ליבו, את נשמתו, רוגשת."
במילותיו של עמיחי, "בארץ הלוהטת הזו, מילים צריכות להיות צל." ספרו הקסום של דרור בורשטיין מספק יותר מצל, אלא גשמי ברכה של ממש. 'להבות הלב וענני הגשם' מציע התבוננות וחקירה של גשם (ותופעות נוספות היורדות מן השמיים) לא בפן המטאורולוגי, אלא כתופעה ספרותית: דרך מובאות תלמודיות, שירת ספרד, טקסטים תנ"כים ואף שירת מושררים בני זמננו, בורשטיין מייצר רוך ועדינות בין דפי ספרו והתאהבות מחודשת בעונה שכבר הספקנו לשכוח.זו קריאה מצננת, מרגיעת נפשות, שוטפת בכל טוב ומלאה בקשיבות ליום יום ושהייה ברגעים 'סתמיים' לכאורה, שאינם מובנים מאליהם כלל.
גרעין הנפש: לחיות את החיים אחורנית (בבל)
"כוחו של הבלוט אינו מאפשר כל פשרה עם הנורמות הסטנדרטיות"
'לחיות את החיים אחורנית' הוא מכתב הלקוח מתוך ספר שיחות וחליפת מכתבים בין הילמן וידידו הסופר והעיתונאי, מייקל ונטורה. במכתב קצר בן 21 עמודים לוכד הילמן דימוי פשוט, מופלא ובהיר שמתמצת תובנות קיומיות גדולות: דרך הבלוט, הוא מציע התבוננות מחודשת בעבר שלנו והתנערות מהיותו הסיבה הבלעדית להגדרת זהותנו. לעיתים המכתב מרגיש כמו זרם תודעה שנעים לפגוש בו והוא מוביל את הקורא להרהר בחייו, לבודד את שלבי הקיום השונים ולהתאהב בהם באשר הם, מנותקים מהקשר. מנקודת מבטו של אדם שיודע כל כך הרבה על פסיכולוגיה (והיה תלמיד של יונג!), אנו למדים כעת שיש דווקא להתייחס להוויה שלנו ממקום פחות סכמטי ויותר משועשע, להניח לדמיון להיות כח מניע בחיינו, לפעול להגשים את החזון של מי שאנחנו רוצים להיות, ולצמצם את הפערים בין הדימוי הפנימי הזה לחיי היומיום.
בקיצור? החיים מתרחשים כרגע, בכל רגע, והמכתב הזה הוא תזכורת נהדרת לכך.
חתוך דק: בלב הדברים יש חתך (לוקוס)
"ממה את מפחדת? את שואלת, רוצה ארטיק?"
את התגובה הפיזית לספר הזה בחנויות שלנו אפשר לסכם בפתיחה בעמוד אקראי, קריאה חטופה, סגירה דרמטית והגשתו במהירות לקופה על מנת לשלם. זה עתה חגג חודש ליציאתו וכבר זכה ספר ביכוריה הקסום של חמוטל שדות לשבחים ותשומת לב ראויה בהחלט.
מתחת לכריכה הורודה חבויים שירים אמיצים ברגישותם העוסקים בהוויה נשית מתבגרת, כואבת, אוהבת החושפים בטן רכה חזקה להפליא. בין השערים השונים של הספר (ובעריכה מופתית של מיה טבת דיין) מנווטת שדות בין היבטים שונים ומגוונים בקיום האנושי-נשי-ישראלי, החל מתפקידיה של אישה במלחמה בלתי נגמרת, חזרה אל צלקות הילדות, שהייה באובדנים ואהבות נכזבות וקבלה שלמה של התבגרות, לצד סירוב עיקש להתפשר על שימור התום והשמחה. הקריאה בספר מרגישה לעיתים כמו אחיזה במראת כיס קטנה, משקפת את מהותנו בניסוח חומל ועדין שמעניק תוקף לרגשות קשים.
זה לא פלא שספרה של חמוטל יצא בתקופה הזו, כנראה שהמציאות ממש ביקשה אותו ככרית לנחות עליה. במילותיה: "ואם אני עדיין בחיים, אולי זה סימן שאני מוכרחה מאוד לחיות."
קיץ אחר משלנו: ספר הקיץ (קרן)
" 'הו אלוהים הטוב,' אמרה סופיה, 'תעשה שלא אפחד.' ומיד החלה לחשוב איך תרגיש אם תיתקף פחד. 'הו, אלוהים הטוב, תעשה שלא ילעגו לי אם בכל זאת אפחד.' "
קיץ אחר משלנו: ספר הקיץ (קרן)
טובה ינסון מוכרת לכולנו בתור הכותבת והמאיירת של סדרת ספרי 'המומינים'. מה שלא הרבה יודעים עליה, זה שהיא כתבה גם ספרים למבוגרים, המהווה פעמים רבות גשר בין הילדות והבגרות. 'ספר הקיץ' עושה בדיוק את זה, בסיפור מתוק ושופע הומור שמתרחש באי קטנטן לחופי פינלנד ובמערכת יחסים בלתי שגרתית בין אמנית קשישה ונכדתה בת השש. ינסון היטיבה לתאר את 'ספר הקיץ' בתור הספר האהוב עליה שכתבה למבוגרים, ככל הנראה כיוון שהכיל בתוכו רסיסים נכבדים מחייה שלה. לאורך כל הרומן מזגזגת ינסון בין שתי פרספקטיבות, האחת ילדותית והשנייה מותשת, כאשר לא תמיד ניתן להבחין מי מבין שתי הגיבורות היא הבוגרת בסיטואציה. הקריאה בו מחזיקה בתוכה רגעים קטנים כגדולים, כמו מגששת באירועי החיים השונים בין ילדות וזקנה ומאפשרת לקורא הישראלי לפנטז על קיץ קצת אחר, פחות לוהט, פחות סוער, שמחזיק בתוכו חיים קטנים ושלמים כל כך.
עכשיו מעונן: מחשבות הן כמו עננים בשמיים (צלטנר)
"אבל אם נאבקת פעם בענני גשם אתה בטח יודע שמזה בסך הכל יוצאים קצת רטובים"
ברגעים כמו הרגעים שחווינו השבוע קל להקלע לסערת רגשות ולעיתים נדרשות תזכורות לקחת נשימה עמוקה ולתרגל מעט קשיבות. ואם התזכורות מעוטרות באיורים יפהפיים וטקסט מינימליסטי וקסום? מה טוב!
הספר הזה של הוצאת צלטנר, שנכתב על ידי ברונון בלרד ואוייר על ידי לורה קרלין, נקרא גם ספר מיינדפולנס לקוראים צעירים ומסייע להם להדביק דימוי ברור ובהיר למחשבות טורדניות שלעיתים קשה כל כך להפטר מהן, וכמובן, גם מה לעשות איתן הלאה. המחשבות הללו מצוירות כעננים אפורים שמעיבים על השמיים ובין הדפים אנו למדים שישנן מספר דרכים להתייחס לעננים האלו: לפעמים להתעלם, לפרקים לעצור להתבונן, לעיתים להסיח, אולי להחליף ענן שחור בלבן. בסופו של דבר, אם מחשבה היא כמו ענן, גם היא תחלוף ותשנה צורה. מעבר לאנלוגיה הזו, שעושה עבודה נהדרת בהנגשת כלים לעמידות במצוקה, בסוף הספר מצורפות גם הנחיות פרקטיות לתרגול מיינדפולנס להרגעת הנפש, כלי שנעשה יותר ויותר אקוטי בחינוך.
זהו ספר לקטנים וגדולים ביחד, אובלומוב בעצמו פתח אותו השבוע כדי להזכר בכך שגם קושי הוא דבר חולף.
שינוי בהרגלי הצריכה: הרגלים פשוטים להתאהב
"בדרך כלל אנשים מקשיבים כדי לענות, לא כדי להבין"
לא ספר, אלא חוברת! לא קריאה במילים, אלא קריאה בנפש! לעיתים הדבר שנדרש בתקופות מורכבות הוא הסחת דעת, קריאה לפעולה שתכליתה לחזק את הקשר האנושי.
המסמך 'הרגלים פשוטים להתאהב' מבית צילה זק, האמונה על חוברות עבודה המנגישות תובנות מהפסיכולוגיה החברתית לחיי היום יום, מאגד בתוכו 36 שאלות שנועדו לקרב בין בני אדם ולחזק כל היכרות, בין אם מדובר באדם שזה עתה פגשת או באדם הכי קרוב לך. את השאלות ניסח פרופסור ארתור ארון לאחר מחקרים מרובי שנים, כאשר מצא שהן מחזיקות בתוכן את הפוטנציאל לשיתוף הדרגתי והדדי.במקום להחשף לכותרות גדולות ומאיימות, החוברת הזו מאפשרת לנו להחשף אחד בפני השני, לגלות נקודות דמיון ושוני במרחב בטוח ומאפשר ואולי אפילו להתאהב!
תגובות