פריחת הדובדבן: המלצות קריאה בין ישראל ליפן

אובלומוב מצטנן על הספה בקיץ הישראלי עם מבט עורג לכיוון יפן

בשנים האחרונות קשה להתעלם מהנוכחות של יפן על מדף הספרים. עוד ועוד תרגומים רואים אור, סופרים יפנים הופכים לשמות מוכרים גם בישראל, וקוראים ממשיכים לחפש ספרים שמציצים אל התרבות והיומיום של אחת המדינות המסקרנות בעולם.

אמנם החופש הגדול החל ועונת הטיולים כבר בעיצומה, אך אובלומוב החליט להישאר על הספה במזגן ולארוז ערימת ספרים מרתקים עם יעד אחד ברור: יפן.

זה עונתי: נגורי (תשע נשמות)

"במובן הזה הרגשתי יפנית יותר מאי פעם: יפנית לא כהשתייכות לאומית, אלא בהיותי ערה לכל אשר סביבי, לכונן מערכת יחסים עם העונות כמו עם בני האדם"

לפעמים יוצא לנו להתגעגע לרגעים בזמן שנדמים רחוקים מאוד מההווה. כמה קשה, למשל, לדמיין מציאות רחוקה ונעימה בה לבשנו סוודרים, כאשר כעת כל כך חם? ליפנים, כמובן, יש מילה לכך.

נגורי הוא מושג ביפנית שנועד לתאר געגועים לעונה שחלפה: שאריות של חוויה שלא נעלמת, עקבות שנותרו בחול, קצף הגלים על החוף. הוא חולש על פני שתי עונות, מנכיח את מה שיש ומה שאיננו עוד, עוזר להאריך את רגע הפרידה מדבר שמאוד קשה לנו להגיד לו שלום.

זו, לכאורה, קריאה שעוסקת בעונות השנה החמקמקות ובמטבח היפני העונתי, אך מדובר בספר המאפיין בדיוק ורוך את המבט העורג אחורה, ההיאחזות האנושית בעבר וחוסר היכולת להרפות, להתמקד בהווה. זה ספר קצר אך מלא בעושר, קריאה שנשארת לאורך זמן ומובילה שינוי. ובונוס נהדר לכל קורא! הספר אף מכיל תפריט מפורט ומעורר השראה לארוחה שווה בעלת מאה מרכיבים. 

קישור לרכישת הספר

ביג אין ג'פאן: לבד ליפן (עצמאי)

"נדרשתי למלאכת מחשבת כדי לחלץ את עצמי מעצמי באמצעות חישוב מחדש של תפיסת הזמן ומהות החיים. היום אני מחלצת את עצמי משאריות אחרונות של קורים עקשניים."

ענת אור מגל היא אמנית רב תחומית המתעסקת בעיקר בציור פיגורטיבי, רישומים מהירים, כתיבה ו…טיולים. הספר שלה "לבד ליפן: חתירה לתנועת השבירה" מתעד איך, במילותיה, נחתה עליה יפן יום בהיר אחד ב2018. היא עולה על מטוס, לבדה, למספר שבועות הרחק ממשפחתה ועיסוקיה במטרה להבין עם עצמה מדוע, בכלל, היא מטיילת? 

ולמה לבד?

מה מעוררות ההתנתקות מהשגרה והשהייה במקום זר כל כך, ללא מטרה ברורה?

לאורך הספר (המשובץ גם באיוריה הנהדרים של ענת) אנו יוצאים למסע לא רק לארץ השמש העולה המסקרנת ולמפגשים עם התרבות הזרה, אלא גם פנימה לתוך עולמה של הכותבת המנסה לפענח את עצמה. היא מתייחסת ליפן כאל ניסוי שסייע לה לברר עם עצמה שוב ושוב מה טוב לה ברגע הזה, להיות נוכחת, למצוא את דרכה באופי היפני הדייקני.

הקצב האיטי, השוהה, של יפן מנוגד בקוטביות לזה של ישראל העסוקה כל הזמן ברגע הבא. הוא מזמין את הקורא להאט בעצמו, להצטרף למסעה של אישה אמיצה שהעזה להתנגד לקביעות וליציבות בה חונכה, להשתיק את הקולות המבקרים והמצקצקים, לנסוע לבדה למצוא את היפן שלה, ולחזור אחרת.

קישור לרכישת הספר

יפן האמיתית: רובה ציד (אפרסמון)

"בני האדם הם יצורים טיפשים, אנחנו רוצים שמישהו יכיר ויבין אותנו כפי שאנחנו. עד כה מעולם לא הרגשתי צורך בכך, אך כעת, משנודע לי על קיומך ועל העניין המיוחד שגילית בי, התעורר בי הרצון שתדע עלי הכל."

ארבעת הסיפורים שבאסופה זו נכתבו על ידי יסושי אינואואה, מגדולי סופרי יפן, שהצליח להשריש בארבעתם לא רק את תקופות חייו השונות, אלא גם תקופות שונות בהיסטוריה של יפן. ביצירת מופת זו של סיפורת יפנית של אמצע המאה ה20, אינואה פורש בפני הקורא את יפן הלא מתויירת, הקסומה, האותנטית.

במהלך הסיפורים שוזר אינואואה נקודות מבט סותרות על מנת לספר סיפור אחד של אהבה, מוות, אמת וכמיהה, מתחקה בעקבות חייו של זייפן אמנות המהדהד מחשבות על תהילה וכבוד, מצייר דינמיקה משפחתית סבוכה סביב זקנה ונטישה ומזמין אותנו לחייו של נזיר המתקשה למלא את ייעודו הרוחני-דתי המבעית.

כל סיפור מוליך את הקורא בקשת שונה של רגשות, מותיר אותו עם שאלות והרהורים על הקרבות, טבע ובדידות ומשאיר על הקורא חותם חזק ואחר הטבול בדיו החיים. לא בכדי נבחר הספר על ידי עיתון הארץ לרשימת 40 הספרים הטובים שיצאו השנה!

קישור לרכישת הספר

שימו לב למרווח: מא - המרווח שבין הדברים (אסיה)

"עד שהגעתי ליפן, לא שיערתי עד כמה כל מפגש יכול להיות סוג של ריקוד – מין דואט, אם תרצו – שבו שני אנשים נפגשים במרווח שביניהם."

הוצאת 'אסיה' עושה את זה שוב ומביאה אלינו את החוכמות היפניות, המצליחות לשיים את כל מה שנעדר ממילים במערב. 'מא', ביפנית, מתייחס להפוגה, למרווח במרחב ובזמן. הוא הריק, השהייה, ההזמנה לקשיבות מודעת, הדבר שאנו פוסחים עליו באוטומטיות היומיום בקלות בלתי נסבלת.

בתוך הספר נכללת אסופה של 18 מאמרים שנכתבו על ידי אמנים ומורי דרך בתרבות היפנית ועוסקים באופן מגוון בהם המושג 'מא' בא לידי ביטוי בתחומים כמו תה, אומנויות לחימה, סוטרת הלב, קליגרפיה, גינון, צילום ועוד, ומלווה ב-80 צילומים המשלימים את החוויה ומייצרים בעצמם מרווח בין כותב לכותב.

הספר הזה יוצא ביוני האחרון, בתזמון מופלא לאחר חודשים לחוצים מאוד בהם נשאבנו למציאות שדרשה מאיתנו לרוץ קדימה, מבלי שתינתן לנו ההזדמנות לעצור לרגע ולנשום. 'מא: המרווח שבין הדברים', הוא קריאה אמיצה המאתגרת מירוצים באשר הם ומזמינה את מי שנכנס לתוכה להאט, לשהות ולתהות.

קישור לרכישת הספר

זריקת אופטימיות: הבוקר בא תמיד (לוקוס)

"הרוח לחשה באזני:/ 'בואי, הגיע זמנך לעבור לעולם הבא' / קולה המתקתק היה כה מפתה / השבתי לה מיד: / 'אשאר כאן עוד מעט, יש כמה דברים שעלי לעשות' / פני הרוח נפלו / והיא שבה על עקבותיה באחת"

שיבטה טויו החלה לכתוב שירה בגיל 92, בעידודה של בנה, שחשב ששירה תוכל להיטיב עם אמו ולשפר את מצב רוחה. אכן, צדק בנה, וטויו כתבה עד ליומה האחרון בגיל 102! זהו ספר הביכורים שלה ובמהרה הפך לאחד מספרי הביכורים המצליחים שידעה השירה היפנית בעשורים האחרונים.בשפה יומיומית, אופטימית, מלאה בחדוות חיים - מתארת שיבטה רסיסי קיום המבוססים על טבע, זכרונותיה ומחשבותיה מלאות התקווה. היא מביטה על החיים בחיוך שקשה לעמוד בפניו, מציירת את זקנתה שלה כדבר מורכב בעל רבדים בלתי צפויים, נצמדת להכרת תודה שאינה מובנת מאליה ומציעה פרספקטיבה רכה ונעימה גם על הכאב שהחיים מכילים. הספר מלווה באחרית דבר מאת טויו עצמה, בה היא מפרטת על חייה ומתארת כיצד הכתיבה לימדה אותה שהחיים קיימים מעבר לכאב ולעצב, שיש להישיר מבט אל האופק ולהכריז: 'החיים הם תמיד מעכשיו. לא משנה מי אתה - הבוקר בא תמיד.'

קישור לרכישת הספר

ארץ הכתיבה: אימפריית הסימנים (בבל)

"לצלול אל הבלתי־ניתן־לתרגום, לחוות את הזעזוע מבלי לרכך אותו, עד שכל המערב שבתוכנו ירעד ויתערערו זכויות שפת האב"

ב-1966 הזמין מוריס פאנגה, מנהל המכון הצרפתי-יפני בטוקיו, את רולאן בארת (חברו לספסל הלימודים), לבקר ביפן וללמד בטוקיו סמינר בנושא סטרוקטורליזם. כעבור ארבע שנים, בהן הספיק בארת לבקר פעמיים נוספות ביפן, פורסם הספר 'אימפריית הצללים', המשמש לא רק כמעין יומן-מסע מביקוריו של בארת ביפן, אלא גם כטקסט המטיל את מבטו הנדהם על ההבדלים העמוקים בין המערב למזרח, העמוק והשטוח, החדש והישן.

בארת, מאסטר בסטוריטלינג ובתשומת לב לפרטים, מגיש את פרשנותו ליפן בצורה שמציגה אותה כארץ כמעט דמיונית ומנתח את התרבות היפנית דרך מופעים שונים כמו הסימון היפני, האוכל, הטקסים, תיאטרון בונרקו, כתיבת הייקו, וכן רחובות בטוקיו, כשהוא מוצא בהם יופי וארוטיקה ללא קיטש. הוא מציע את יפן בתור מקום בו ניתן להשתחרר מהכפייה מערבית, מתיבול יתר, מכל דבר שהוא יתר, ולהתמסר לאסתטיקה אחרת בה אפשר בפירוש ללכת לאיבוד.

במילותיו המבטיחות: "יהיה לנו עניין בעיר, בחנות, בתיאטרון, בנימוס, בגנים, באלימות; יהיה לנו עניין בכמה מחוות, בכמה מזונות, בכמה שירים; יהיה לנו עניין בפרצופים, בעיניים ובמכחולים שבהם כל זה נכתב אך לא מצויר."

קישור לרכישת הספר

תמונה שווה אלף מילים: תמונות מוזרות (אחוזת בית)

"לבית אין דלת. בלי דלת אי־אפשר להיכנס, נכון? הבית הזה משקף בדיוק את הלב של הילדה. 'אין כניסה לאף אחד.' "

לאחר שתורגם למספר שפות ונמכר במיליוני עותקים, סוף סוף הגיע רב המכר של הסופר היפני אוקטסו, גם לעברית. הספר בנוי סביב רישומים מטרידים המכילים רמזים לרשת של תעלומות לא פתורות.במרכז הרומן שלושה סיפורים שעל פניו אין ביניהם כל קשר ולכן נדרש הקורא להפעיל בעצמו את הדמיון ולחבר בין חלקי הפאזל. במסתורין יוצא דופן מפעיל אוקטסו את הקורא ומזמין אותו לחשוב באופן ביקורתי על הציורים המופיעים בתחילת כל אחד מפרקי הרומן ומבססים את הפעולה בכל סיפור. הוא מתייחס לציור כאל זה שמשקף מצב נפשי עמוק ובכך מכניס את הקורא לחווית קריאה אינטראקטיבית, מודרנית, מותחת, אחרת. בדיוק כמו אוקטסו עצמו, שבניגוד מוחלט להצלחתו המסחררת, מתעקש גם ב2026 להיאחז באנונימיות ומתראיין רעול פנים ובקול מעוות.

תמונות מוזרות הוא ספר שמעורר הרגשה עזה של סודוקו ספרותי ההופך את הקורא לבלש ודורש ממנו להיות אקטיבי באופן כה טוטאלי שבכנות, תתקשו להוריד אותו מהיד. 

קישור לרכישת הספר

בשבחי השוטטות: האיש ההולך (אסיה)

" 'אני פשוט אוהב להיות כאן. בימים יפים כמו היום אני עושה את עצמי דג. אני מקווה ששום דבר לא ייתפס בחכה. אני מעדיף לא לתפוס שום דבר.' "

אובלומוב כבר כתב בעבר על נפלאות הספר הזה בפוסט המלצות לקראת שבוע הספר, אך בלתי אפשרי לא לציין כאן שוב עד כמה הוא נהדר.

"האיש ההולך" מאת אמן המנגה ג'ירוֹ טניגוּצ'י הוא ספר שהגיע למחוזותינו בחודשים האחרונים, כמעין פלישה חוצנית רצויה מאוד. בשונה כל כך מרעשי הקורקינטים והאופניים החשמליים המעטרים את מדרכותינו, הקריאה בספר מזמינה אותנו להאט לקצב הליכה איטי בסביבה אורבנית שונה מאוד ממה שאנו מכירים. קצב שרק באמצעותו ניתן להבחין בחיים עצמם. איש רגיל יוצא לשיטוט ברחובות עיר יפנית, פוגש בעוברי אורח, צופה בציפורים, מביט במציאות המוכרת במשקפיים שבורים (תרתי משמע) המאלצים אותו לראות את כל מה שהוא מכיר… קצת אחרת.

האיורים העדינים והמלל שנבחר בקפידה מדגישים את הפרטים הקטנים שהושקעו ביצירת הסיפור הקטן-גדול הזה. לעיתים נדרש סיבוב קטן אחד ברגל כדי לייצר תובנות שמובילות לשינויים גדולים בחיים, סקרנות מחודשת למה שאולי כבר כבה. אך כל מסע, גם זה שבנפש, מתחיל בצעד אחד.

קישור לרכישת הספר